שלום מיכל.

לעיתים אנחנו מצפים מילדינו לאכול בשקיקה כל מה שנגיש להם, כאשר בפועל, בדיוק כמונו, יש להם העדפות אישיות וחשקים והרגלים (שרכשו תוך כדי צפייה בנו ההורים) ואפשרי שלטעמם הפשטידה שעמלנו עליה שעתיים היא "איכס".

כשמגיעים אלי הורים שמעוניינים לעשות שינוי תזונתי. אני תמיד מזהירה שהם עלולים להיתקל בהתנגדות לשינוי מצד ילדיהם ומבקשת להתאזר בהמון סבלנות, שכן בדיוק כמו שהם עברו תהליך עד שגמלה בליבם ההחלטה "לשנות" כך גם בני משפחתם יזדקקו לזמן בכדי "לעכל" את השינוי.

מילת המפתח בשינוי היא הדרגתיות.

מחקרים מראים כי ילדים עד גיל שנתיים פתוחים יותר לטעום מזונות חדשים, יחסית לבני שנתיים ויותר. 
לכן תמיד יהיה קל יותר לבסס תזונה בריאה בגילאים הקטנים ביותר (ולכן חשוב לתת את הדעת על תזונתם של ילדיכם בגנים הפרטיים) -  אלה הם הרגלים לכל החיים.

אחרי גיל שנתיים הרבה ילדים לא אוהבים לנסות מזונות חדשים ולעיתים קרובות הם מסרבים לאכול דברים, שנהגו לאכול בגיל צעיר יותר.  אך לא מדובר בקרב אבוד ולמעשה לא מדובר בקרב כלל וכלל.

ראשית, אני מזמינה אותך לקרוא את תשובתי ל"שאלה 2" שם כתבתי על אחריות ההורה ואחריות הילד בהיבט התזונתי. התפקיד שלך ושל בן זוגך היא להוות לילדייך מודל לחיקוי.

מעשים חזקים ממילים - איכלו ליד/ יחד עם ילדכם את המזונות שאתם רוצים שהם יאכלו והימנעו לאכול לידם מאכלים שאינכם מעוניינים שהם יאכלו.

כמו תמיד, אני ממליצה להגיש בכל ארוחה מגוון ירקות, מבלי לנסות "למכור" לילדיך את הירקות (אם תשווקי, ללא הרף, את האוכל ילדייך בוודאי ימנעו ממנו!) ובלי להתנות אכילת ירקות בפרס .
בנוסף הגישי לילדייך צלחת ירקות ו/או פירות צבעונית ומגוונת על שולחן הסלון או בחדר המשחקים (כן זה עלול לגרום לאכילה בהיסח הדעת אך במקרה זה אכילה כזו משרתת את המטרה...).
אם ילדך כבר ניאותו לטעום, אל תתנפלי עליהם במחמאות וקריאות עידוד, אין צורך לעשות עניין גדול מאכילה.
ילדים רבים משתמשים בסרבנות אכילה/אכילה בררנית, ככלי לקבלת תשומת לב, לכן תגובות התפעלות עלולות להוביל לכך שילדכם יבינו שיש בידיהם כלי רב עוצמה לשלוט בסביבתם. (מסר חשוב לסבים וסבתות שמתפעלים ללא הרף מהאכילה של נכדיהם).
הפסטה, הלחם, האורז והפתיתים, כולם מהווים חלק מהותי בתפריט של הילדים שלנו.
לכל הדגנים האלה יש גרסה בריאה יותר - מלאה – לחם מחיטה מלאה, פסטה מחיטה מלאה, אורז מלא וכו'.. בהנחה וילדייך אינם בררנים - התחילי להכניס דברים חדשים לתפריט: אורז מלא, פסטה מחיטה מלאה, קינואה ועוד. הגישי את הדגנים עם התיבול/הרוטב שהם מכירים ואוהבים, מבלי לדבר איתם או "להכין אותם לשינוי", מבלי להתפעל ומבלי להחמיא להם על האכילה.
למי שילדיהם יותר רגישים לשינויים אני ממליצה על "חצי חצי" ערבוב של דגן מלא עם דגן לא מלא: פסטה מחיטה מלאה ופסטה מחיטה לבנה (ניתן לבשל יחד באותו הסיר).
ערבבו קוסקוס מלא וקוסקוס רגיל, אורז מלא עם אורז לבן , פתיתים מחיטה מלאה עם פתיתים רגילים.
לאט לאט ובהדרגה, עיברו לדגנים מלאים.
ומה עם הלחם? אני ממליצה לך  לרכוש לחם פרוס "לילדים" , שהוטבעה עליו חותמת "אפשרי בריא"
מדובר בסדרת לחמים מדגנים מלאים, עם פחות נתרן ובד"כ מדובר בלחמים בגווני חום בהיר מאוד, שיכולים "לעבור" את מבחן הצבע של הילדים (שהורגלו בגנים ללחם לבן). 
והפסטה? הפסטה היא מרכיב מאוד משמעותי בתזונת ילדים, בייחוד בקרב הבררנים. לכן אני ממליצה לרכוש גם פסטה מאורז מלא (שימו לב לא לבשל אותה בסיר אחד עם פסטה מחיטה). כך ילדייך יזכו למנת אורז מלא מפעם לפעם, במקום חיטה, שממנה הם אוכלים די והותר.

 

שיהיה בהצלחה.
 

חזרה