היי ענת. תודה על השאלה!

שאלתך מורכבת וכוללת הרבה נושאים, אנסה לתמצת את תשובתי לכלים פרקטיים, שתוכלי ליישם החל ממחר:

ראשית כשמדובר  בתזונת ילדים, אני תמיד אוהבת לצטט את אלין סטאר:

אחריות ההורה היא – מה קונים? מתי אוכלים? ואיפה אוכלים? כלומר – נושא הקניות, הבישול והגשה, קביעת חוקים (איפה אוכלים, באילו כלים אוכלים, מה אוכלים בארוחות..) ובנוסף אני מוסיפה - מתן דוגמא אישית למה ואיך רצוי לאכול.

אחריות הילדכמה לאכול? רק הילד יבחר כמה לאכול מתוך מה שהוגש לו (הוא יכול לבחור שלא לאכול).

ואם נתרגם את הכלל הזה לחיים: אנחנו, ההורים, אחראיים בלעדיים לקיומו של "ארון הממתקים" בבית – אם לא נרכוש ממתקים, לא יהיו ממתקים!  לחילופין, אם נבחר לרכוש או (יותר טוב) להכין "תחליפי ממתקים" זה מה שיהיה בבית.

פשוט לומר ואולי קשה יותר ליישום, בייחוד אחרי שהרגלנו את הילדים ואת עצמנו לארון שכזה.

כשמדובר בשינוי הרגלים יש להתמיד עם השינוי לאורך זמן. אין לי ספק שניתן לחולל "מהפכות". 

בנוגע לאכילת ממתקים עם הסבים. סוגיה מורכבת, שאני שומעת עליה מהרבה אימהות.

אני מציעה לקבוע כללים גם בעניין זה – למשל:

  1. ראשית ותמיד שואלים את הילד "האם אתה רעב?" וזאת על מנת לשמר אצל ילדינו את החיבור למנגנוני רעב ושובע.

  2. אם הילד רעב - מגישים לו פירות חתוכים/ ארוחת ביניים ולא מציעים ממתקים.

  3. בהנחה ושלב 2 לא צלח והסבים לא מעוניינים לנהל ויכוחים עם הילדים (ברור שלא) יש להגביל את האכילה לסוג מסוים של ממתק שהוא בבחינת "הרע במיעוטו" (למשל בייגלה).

  4. להגביל כמויות – כל האחים חולקים שקית משותפת של הממתק (כך ניתן למתן את הכמות).

  5. בכל מקרה – אכילת החטיף/ממתק מתנהלת, כמו כל אכילה אחרת,  סביב שולחן האוכל או בישיבה על ספסל בגינה ולא תוך כדי צפייה בטלוויזיה או משחק (אכילה "תוך כדי" ביצוע פעולה אחרת מבטיחה אכילת יתר גם אצלנו המבוגרים וגם אצל ילדינו)

  6. במידה והילדים מעוניינים לשתות מיצים (מה שאני לא מציעה לקנות מלכתחילה שכן אחריות ההורה היא "מה קונים") אזי הם ניצלו את מכסת הממתקים שלהם. שכן שתייה של כוס מיץ היא שוות ערך לאכילת ממתק. 

לעניין שגרת האכילה אחה"צ, בנוכחותך – אני מציעה, לסגל שגרה של ארוחת ארבע בבית.

ארוחה מסודרת, סביב שולחן האוכל או ארוחה בקופסא/שקית, שמוגשת לילדים בגינה.

ארוחת ארבע צריכה לכלול פחמימה + חלבון + ירק ו/או פרי (הרכב שמבטיח יצירת תחושת שובע)

באם ילדיך יסרבו לארוחה שכזו, שכן הם הורגלו באכילת חטיפים...ובוודאי "ימחו" בכל דרך על שינוי השגרה, זוהי זכותם! שלא לאכול בשעה ארבע ולאכול שוב רק בארוחת הערב.

ברגע שילדייך יפנימו ויבינו שזה המנהג בבית, לא ייקח זמן רב ... והם יסתגלו לארוחה מסודרת בשעה ארבע.

מה אני מציעה לתת בשעה ארבע?

ראשית מדובר בארוחת ביניים ולא בארוחה של ממש, לכן יש לתת כמויות קטנות באופן יחסי. למשל: כריך עם ממרח בוטנים טבעי (טעם של חטיף במבה ללא הנתרן, ללא שומן טראנס וללא חומרי שימור) או עם גבינה או חומוס או טחינה או שילוב של דבש וטחינה או סילאן וטחינה . או ממרח אחר (תוכלי למצוא רעיונות ב"ספר המתכונים שלי")

לצד הכריך או בלעדיו – ירקות ופירות חתוכים ומוכנים לאכילה (כמו מבוגרים, גם ילדים אוהבים שמגישים להם פירות טריים מוכנים לאכילה)

בשעת ארוחת הערב (18:30-19:00) אני מציעה לך מספר דברים:

  1. שעת ארוחה קבועה וידועה (תכננו כך שהילדים וגם את/בעלך מגיעים רעבים לארוחה).

  2. שולחן ארוחה מסודר (שהילדים עוזרים לערוך אותו) ונעים.

  3. אכילה משותפת של ההורה/הורים עם הילדים  -  מנהג של ארוחה משפחתית תורם ליצירת לכידות משפחתית ותורם רבות למחויבות ללימודים, מוטיבציה להישגיות, הכנת שיעורי בית, לביטחון העצמי ולראייה חיובית של העתיד.

  4. הגשת מגוון בריא לשולחן, בצורה יפה ומושכת. תמיד יש להגיש ירקות בארוחה.

  5. לתת לילדים להשתעשע עם האוכל – להרכיב פרצופים מכריכים, או להרכיב גינת ירק ממבחר הירקות שמוגשים לשולחן, לייצור שייח שמח ונעים סביב האוכל ולזנוח את הקרבות ומאבקי הכוחות.

  6. לשבת לשולחן, כמובן, ללא מכשירי פלאפון וללא הסחות דעת מכל סוג.

  7. ילדייך יוכלו לבחור, מתוך מה שהגשת (תמיד יהיה בשולחן משהו שהם אוהבים) – מה לאכול וכמה לאכול ואם בכלל הם רוצים לאכול (הם לא חייבים).

  8. במרכז השולחן העמידו קנקנן מים גדול ולא מיצים (שתייה של מיצים – לא רק שהיא הרגל רע ומזיק לשיניים, היא גם תוספת קלורית שעלולה לייתר עבור ילדייך את הצורך באכילה).

  9. לייצור אווירה חיובית סביב השולחן!

 

בהצלחה רבה.

חזרה